שי שוורץ / 3 במאי 2020 / 1383 מילים, 7 דק' קריאה

ב-11 בדצמבר 2008 סוכני FBI פשטו על ביתו של ברנרד "ברני" מיידוף, ושמו סוף להונאת הפונזי הגדולה בהיסטוריה, המוערכת ב-65 מיליארד דולר. הפרשייה, שנחשפה במהלך (ובגלל) המשבר הכלכלי של שנת 2008, יכולה ללמד אותנו עד היום לא מעט דברים חשובים על תאוות בצע, על העלמת עין, ועל החשיבות שבהטלת ספק. מיידוף, שנידון למאסר מקסימאלי של 150 שנה, ניצב כרגע במקום הראשון בהיסטוריה ברשימת הונאות הפונזי שבוצעו בעולם. אם כפי שקיים הפרס "איש השנה" היה קיים גם הפרס "האיש השנוא ביותר בשנה", אין צל של ספק שהזוכה בפרס המפוקפק בשנת 2008 היה ברנרד מיידוף. ככל הנראה שהפרס היה מוענק למיידוף גם בשנים 2009 ו-2010. ואולי גם 2011.

לפני שנספר מה מיידוף עשה, מן הראוי שנגדיר מהי בכלל "הונאת פונזי" (Ponzi Scheme). הונאת פונזי היא סוג של הונאת ממון שבה מובטח למשקיעים החזר השקעה גבוה במיוחד בפרק זמן קצר, אך למעשה, כספי החזר ההשקעה המוצגים כפירותיה משולמים מכספם של המשקיעים העתידיים ואינם אלא החזר חלקי של ההשקעה. במילים פשוטות, דמיינו שאקח מכם 100 שקלים, ואבטיח לתת לכם מעתה ואילך בכל שבוע 50 שקלים. איך אעשה זאת? אקח מעוד מישהו 100 שקלים, אתן לכם 50, וכך הלאה, לנצח. הונאה זו נקראה על שם צ'ארלס פונזי, איטלקי שהיגר לארצות הברית בתחילת המאה ה-20 והיה הראשון שנתפס מרוויח באמצעותה סכומי כסף גדולים.

אלא שמיידוף היה הרבה יותר מתוחכם ממר פונזי המקורי. לעומת ההגדרה הקלאסית של הונאת פונזי, בה המשקיעים נהנים מתשואות גבוהות על השקעתם, הייחודיות של ההונאה של מיידוף הייתה שהתשואות לא היו גבוהות במיוחד (בסביבות 1% בחודש), אבל הן היו יציבות! בסוף שנות ה-90' ובתחילת שנות ה-2000, הבורסות עברו טלטלות רבות כמו המשבר הפיננסי באסיה בשנת 1997, משבר הרובל הרוסי וקריסת קרן הגידור הענקית LTCM בשנת 1998, וכמובן פיצוץ בועת הדוט-קום בשנת 2001. ומיידוף? הוא המשיך לשלם למשקיעיו תשואות קבועות ויציבות, והיו אף שכינו אותו בשל כך בכינוי "The Jewish T-Bill" (טי-ביל זה שם של איגרת חוב המונפקת ע"י ממשלת ארה"ב, ולכן היא נחשבת לבטוחה מאוד, בדיוק כפי שנתפסו התשואות שהשיג מיידוף). טכניקה נוספת בה נקט מיידוף, יותר פסיכולוגית, הייתה שהוא פשוט שיחק אותה קשה להשגה. למה הכוונה? מכירים את הרגע הזה שאתם שומעים "לא", ואז אתם רוצים את זה עוד יותר? זה בדיוק מה שמיידוף עשה. המשקיעים, ששמעו מפה לאוזן על התשואות הנדיבות שאפשר לקבל אצל מיידוף, התחננו בפניו שייקח מהם את הכסף שלהם. התגובה הראשונית של מיידוף הייתה "לא, לא, אני לא מבצע השקעות חדשות כרגע". ברגע שהמשקיעים שמעו את זה, הם הגדילו את הסכומים עד שמיידוף "השתכנע", ובתמורה אמר שהוא בסך הכל עושה להם "טובה", ושבבקשה לא יספרו על כך לחברים שלהם. ככה פשוט, ככה יעיל, ככה קטלני.

גיבורי הפרשייה: מרקופולוס (ימין), מיידוף (מרכז) ופונזי (שמאל).

כיום כמובן כולם יודעים שהאסטרטגיה של מיידוף הייתה הונאה מוחלטת, אחיזת עיניים, אבל בזמנו הוא הציג למשקיעים אסטרטגיה מעניינת במיוחד, ומה שיותר מעניין זה שהם האמינו לו! מיידוף הסביר למשקיעים שלו שהוא מחזיק במשרדו מערכת מיוחדת (שכונתה "הקופסא השחורה"), אשר מתריעה בפניו מתי לקנות מניות ומתי למכור אותן, ובסוף כל שנה הוא מוכר את כל המניות שלו וקונה בכסף אגרות חוב ממשלתיות. נשמע מוזר ואפילו מגוחך, אבל משקיעים מנוסים נפלו בקסם של מיידוף, שהיה סוג של סלבריטאי אמריקאי ונודע בתור אחד המייסדים של בורסת הנאסד"ק. צריך להבין, מיידוף "גייס" כספים מכולם – החל מבתי המלוכה של אירופה ועד בתי הכנסת היהודיים בארצות הברית. יש הטוענים שמיידוף אף קיבל את כספם של קרטלי הסמים בדרום אמריקה, וגם של המאפיה הרוסית (כמובן שחוץ מבתי הכנסת היהודיים, אף אחד מהקורבנות שצוינו לעיל לא הגיש תביעה נגד מיידוף. בכל זאת, אפשר להבין למה).

אבל תתפלאו, האסון שמיידוף גרם לו יכול היה להימנע. לא שנה לפני, לא שנתיים לפני, אלא אפילו 8 שנים לפני. אי שם בשנת 2000, שלח רואה חשבון אפרורי במיוחד בשם הארי מרקופולוס (Harry Markopolos) מכתב לרשות לניירות ערך האמריקאית (ה-SEC), בו התריע על ההונאה שמיידוף מבצע. ומה עשתה הרשות לניירות ערך? כלום. מה הקשר של אותו מרקופולוס למיידוף?

ובכן, בסוף שנות ה-90', אותו מרקופולוס התבקש ע"י הבוס שלו לחקות את האסטרטגיה של מיידוף עבור קרן ההשקעות שבה עבד ("הארי, תשיג לי את התשואות שמר מיידוף משיג ללקוחות שלו!"). מרקופולוס, מתמטיקאי מחונן, ניסה מספר חודשים להריץ סימולציות ומודלים מתמטיים שידמו את האסטרטגיה של מיידוף, אבל לא הצליח להגיע לאותן תשואות יציבות שמיידוף השיג (לחובבי הסטטיסטיקה שביניכם, סטיית התקן יצאה גבוהה מידי). עם הזמן התגבשה בראשו של מרקופולוס ההשערה שמיידוף מבצע תרמית אחת גדולה, ולכן פצח בחקירה סמויה של מיידוף ביחד עם מספר חברים שלו. לימים התברר שמרקופולוס פנה אל הרשות לניירות ערך בארצות הברית חמש פעמים (!) בין השנים 2000 ל-2008 והתריע על כך שמיידוף מבצע הונאה, אבל תאמינו או לא - אף אחד לא הקשיב לו. מרקופולוס נימק על פני דפים רבים מדוע הוא חושב שמיידוף מבצע הונאה, להלן מספר טענות עיקריות:

1. לא היה כל תיעוד לעסקאות הקנייה והמכירה שמיידוף ביצע בבורסה.

2. מיידוף נהג להחליף בכל שנה את רואה החשבון המבקר שלו (זה דגל אדום בחקירות פיננסיות).

3. מיידוף טען בפני המשקיעים שלו שהוא קונה גם אופציות (ניירות ערך מורכבים) כחלק מאסטרטגיית ההשקעה שלו, אך מרקופולוס גילה שאין מספיק אופציות בכל העולם עבור גודל תיק ההשקעות שניהל מיידוף, אם באמת קיים תיק כזה.

איך ההונאה של מיידוף התגלתה? כאשר המשבר הכלכלי החל להחמיר בשנת 2008, משקיעים רבים חרדו לגורל ההשקעות שלהם. חלקם מכרו את כל ההשקעות הפרטיות שלהם, והעבירו את הכסף למיידוף, שנתפס בעיניהם כמו "חוף מבטחים" (הזוי, אבל זה מה שקרה). עם זאת, הלכו והתרבו המשקיעים שביקשו לחסל את כל השקעותיהם, גם את אלה שאצל מיידוף. ברגע שדבר כזה קורה - שמשקיעים מבקשים למשוך את ההשקעות שלהם - זה הסוף של הונאת הפונזי, זה Game Over, כי כל הבסיס של ההונאה קורס ומפיל עמו הכל, פשוט אין מה להחזיר למשקיעים! מיידוף הבין שהעסק גמור, וכך, ב-10 בדצמבר 2008 מיידוף קרא לשני הבנים שלו והתוודה בפניהם שהעסק הוא כולו הונאה אחת גדולה. ב-11 בדצמבר סוכני ה-FBI הגיעו לביתו של מיידוף, ולאחר משפט מתוקשר מיידוף נידון ל-150 שנות מאסר. עד היום קשה להעריך בדיוק מתי התחילה ההונאה של מיידוף, אך יש הטוענים שהיא התחילה כבר בראשית שנות ה-90', אבל התעצמה מאוד החל משנת 2002.

מכאן ואילך משפחת מיידוף התפרקה לחלוטין, כאשר שני בניו של מיידוף מתו (אחד התאבד בעקבות הפרשייה והשני נפטר ממחלת הסרטן), ואשתו, שלא ידעה דבר על ההונאה, נותרה כמעט ללא כל רכוש, לאחר שההון של המשפחה הוחרם ע"י מערכת החוק. מיידוף, בגיל 82, ממשיך לרצות את המאסר שלו בכלא האמריקאי, ובתקופה האחרונה הגיש בקשה לשחרור מוקדם בגלל מצבו הרפואי הרעוע.

מילה טובה מגיעה להארי מרקופולוס. כן, מי שהצליח לעלות על מיידוף לא היה סופר-מן, גם לא קפטן אמריקה או הענק הירוק. הדמויות האלה שייכות לקומיקסים של Marvel. מי שהצליח לעלות על מיידוף היה רואה חשבון ממוצא יווני המעיד על עצמו שחוש ההומור שלו צולע במיוחד, ושבזמן שחבריו לספסל הלימודים התעניינו בפוטבול, הוא התעניין במשוואות דיפרנציאליות. זה גיבור אמיתי. עם זאת, מרקופולוס הפך לסוג של גיבור טרגי, בתור זה שהתריע על מיידוף כבר בשנת 2000, אך לא הצליח למצוא מי שיקשיב לו. לאחר שההונאה התפוצצה, מרקופולוס התראיין לתחנות הטלוויזיה, לעיתונים, ואף נקרא לתת עדות מול בית הנבחרים האמריקאי, בה מתח ביקורת קשה כלפי הרשות לניירות ערך האמריקאית, "כלב השמירה של המשקיעים" באמריקה. אותה ביקורת בסופו של דבר הובילה גם לפיטורים של עובדים רבים ברשות.

הארי מרקופולוס בעת מתן העדות בבית הנבחרים האמריקאי. הגיבור הטראגי שאף אחד לא הקשיב לו

לא אלאה בפרטי החקירה המלאה שביצע מרקופולוס, אך מדובר בסיפור מרתק ומצמרר בו זמנית, המתאר את הקוקטייל המסוכן שמקבלים כאשר מערבבים תאוות בצע מצד אחד, ורגולטור עייף ומסורבל מהצד השני. את הסיפור המלא תוכלו לקרוא בספר עטור השבחים No One Would Listen, הספר שכתב מרקופולוס בשנת 2010, לאחר שוך הפרשייה. הספר זמין באמאזון, והוא אחד המרתקים שקראתי אי פעם. למי שמחפש חווייה רוחנית מקוצרת יותר, אמליץ על הסרט "אשף השקרים" (The Wizard of Lies) בכיכובו של רוברט דה-נירו, בתפקיד מיידוף (טריילר מצורף בתחתית המאמר).

מה ניתן ללמוד מהסיפור של מיידוף? שאין ארוחות חינם, ושצריך להטיל ספק בהצעות שנשמעות לכם Too Good To Be True. שלא תטעו, גם היום יש בעולם "מיידופים" קטנים שמחפשים קורבנות. הם אולי פחות גדולים ומתוחכמים ממיידוף, אבל הם עדיין מסוכנים. אז בפעם הבאה שתיתקלו ביוטיוב בסרטון "איך להתעשר מהר", או שתונח לפתחם הצעה מפתה, "חסרת סיכון", עם "תשואה פנומנאלית", תיזכרו בקשישים שהפסידו את כל כספי הפנסיה שלהם אצל מיידוף, תיזכרו באמהות החד-הוריות שלא יכלו לשלוח את הילדים שלהן לקולג' בגלל שהכספים הושקעו אצל מיידוף, תיזכרו באשף השקרים הגדול בהיסטוריה, ותיזהרו. יש עוד אשפי שקרים שם בחוץ.

במאמר הבא נדבר על תעשיית הנפט האמריקאית, המגלמת בתוכה את כל מה שטוב ורע במה שמכונה "החלום האמריקאי", ועל איך שהתעשייה הזאת עשויה לשנות את העולם כפי שאנחנו מכירים אותו כיום.

ועד אז שבוע מוצלח לכולם, וכמובן, הרבה בריאות לכולם.

"אשף השקרים" (2017)